במשך השנים הרבות בהן אני מתעסק בתחום הרפואה יצא לי לשמוע רבות על אנשים שסבלו מכאבים וצרבות, בדרך כלל באזור הקיבה. הם לא ידעו תחילה מה יש להם, ובעזרת כמה בדיקות חשובות התברר שמדובר בכיב.
כיב, הוא פצע עגול, בעל גוון לא שגרתי בדרך כלל, המתפתח בדרך כלל באזור הקיבה או התריסריון. רבים נוטים לחשוב שהכיב יכול להתפתח רק בחלקי מערכת העיכול, אך טענה זו שגויה. 'כיב' יכול להתפתח בכל אזור של הגוף. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ה'אפתה'. זהו כיב קטן ומכאיב בחלל הפה וכל אחד מאיתנו סובל ממנו לפעמים. בלשון העממית ידועה ה'אפתה' כפצע לבן קטן בדפנות הפה.במאמר זה אעסוק בעיקר במחלת האולקוס, כיב הקיבה, ואת הכיבים הרגילים נשמור לפעם אחרת.
אולקוס מתאר בעצם פציעה בשכבת ההגנה הרירית של מערכת העיכול. בעקבות מגע של חומרים מסוימים, ובראשם האנזים 'פפסין', בנוסף לחומצות הקיבה, בדופן של האיבר. האיזון בין הגורמים המגנים על השכבה הרירית בין אלו המזיקים שלה נפגם. כנראה בגלל חומצות הקיבה הכרחיות להיווצרות אולקוס. הפצע שמתפתח עלול לגרום לתחושת צריבה ואף לדימום.
המחלה אולי נשמעת נדירה אבל כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים ממנה בשלב כזה או אחר של חייהם. כיבים שכיחים פי שניים אצל גברים מאשר אצל נשים. לסיכום, אם אתה עומד ליד עשרה אנשים, רצוי גברים, כנראה שלאחד מכם יהיה אולקוס בשלב מסוים.
*בתמונות: כיב בתוך הכיבה.
הגורמים לאולקוס:
כיום ידועים כמה גורמים לקריסת מנגנוני ההגנה של דופן הקיבה, האמורים להגן מפני חומצות:
1) החיידק 'הליקובקטר פילורי', גורם עיקרי להתפתחות כיב. הוא מתיישב ברירית הקיבה או בתריסריון ופוגע במנגנוני ההגנה. חיידק זה נמצא בכ-80% מהחולים בכיב קיבה. רק 15% מהאנשים שיידבקו בחיידק יפתחו את המחלה. ההדבקה בחיידק נעשית על ידי העברתו בצורה ישירה מאדם לאדם, באמצעות מגע עם רוק או צואה.
2) תרופות מסוג נוגדי דלקת לא סטרואידיים (כדוגמת אספירין) וסטרואידים, הן הגורם השני בחשיבותו בהתפתחות כיב. הסיכון להתפתחות כיב עקב תרופות עולה עם הגיל - בעיקר בשל שימוש נרחב בתרופות אלו בקרב האוכלוסייה המבוגרת.
3) תסמונת זולינגר-אליסון: זהו גידול הנמצא בדרך כלל בלבלב או בתריסריון ומפריש גסטרין (הורמון שמגביר את הפרשת החומצה בקיבה). ההפרשה המוגברת של חומצה עלולה לגרום לעיתים להתפתחות כיבים מרובים בקיבה, בתריסריון ,ואף במקומות נוספים ולא שגרתיים, כגון לאורך המעי הדק.
בנוסף לגורמים ה'רפואיים נטו' הללו, ישנם כמה גורמים שלא הוכחו מדעית ב-100% כגורמים למחלה, אך זוהה קשר:
1) מצב נפשי: רבים ספורים כי חרדה ומצבי הדחקה מתמשכים עלולים לגרום להחמרה באולקוס. מצב של פחד וחרדה ומתח גדול גורמים להפרשה של ההורמון גסטרין ממערכת העצבים, מה שיוצר הפרשת חומצת קיבה לקיבה ללא צורך כי לא נכנס מזון. חומצה זו יכולה לפצוע את הקיבה וכך נוצר האולקוס. בזמן לחץ או חרדה הגוף עובד אחרת - הורמוני הסטרס משוחררים לדם, הלב פועם מהר יותר, דם עובר ממערכת העיכול במרכז הגוף לגפיים - כל זאת נועד כדי להכין אותנו לקראת בריחה או מתקפה (אילו היינו בג'ונגל). אחד המנגנונים הוא הפרשת יתר של חומצת הקיבה כדי לעכל את האוכל מהר כי בזמן לחץ אין לגוף זמן ואנרגיה לעיכול האוכל. אדם שהלחץ והתזזיתיות' אצלו הם תמידיים והפרשת חומצת העיכול גבוהה, סביר להניח שיסבול לבסוף מאולקוס.
2) עישון: ההשפעה המדויקת של עישון על התפתחות כיב אינה ברורה, אולם קיים שיעור גבוה יותר של כיבים בקרב מעשנים בהשוואה לאוכלוסיה הלא מעשנת. כמו כן קיימת תגובה פחותה לטיפול בכיב בקרב מעשנים.
3) אלכוהול: מחלת כבד אלכוהולית, עקב שתייה מרובה, נמצאה בשיעור גבוה אצל החולים באולקוס.
4) השתלת כליה: אחוז גבוה יחסית של חולים באולקוס כולל אנשים לאחר השתלת כליה.
5) תזונה: גורמים כמו שתיית כמות גדולה של משקאות המכילים קפאין, ואכילת מאכלים בעלי חומציות גבוהה עלולים לגרום לאולקוס.
6) תדירות ארוחות: ארוחות לא מסודרות או זמן ארוך מאוד בין ארוחה לארוחה יכולים להביא למצב של הפרשת חומצות קיבה לקיבה.
ניתן לומר בעצם, שאנשים המעשנים ושותים, וגם כאלה שהושתלה בהם כליה או כאלה השרויים במצב נפשי קשה נמצאים בסיכון גבוה לחלות באולקוס או לפחות 'להסתבך' יותר עם קבלת המחלה. תזונה בעייתית כנראה תגביר גם היא את המחלה.
הגורמים לאולקוס:
כיום ידועים כמה גורמים לקריסת מנגנוני ההגנה של דופן הקיבה, האמורים להגן מפני חומצות:
1) החיידק 'הליקובקטר פילורי', גורם עיקרי להתפתחות כיב. הוא מתיישב ברירית הקיבה או בתריסריון ופוגע במנגנוני ההגנה. חיידק זה נמצא בכ-80% מהחולים בכיב קיבה. רק 15% מהאנשים שיידבקו בחיידק יפתחו את המחלה. ההדבקה בחיידק נעשית על ידי העברתו בצורה ישירה מאדם לאדם, באמצעות מגע עם רוק או צואה.
2) תרופות מסוג נוגדי דלקת לא סטרואידיים (כדוגמת אספירין) וסטרואידים, הן הגורם השני בחשיבותו בהתפתחות כיב. הסיכון להתפתחות כיב עקב תרופות עולה עם הגיל - בעיקר בשל שימוש נרחב בתרופות אלו בקרב האוכלוסייה המבוגרת.
3) תסמונת זולינגר-אליסון: זהו גידול הנמצא בדרך כלל בלבלב או בתריסריון ומפריש גסטרין (הורמון שמגביר את הפרשת החומצה בקיבה). ההפרשה המוגברת של חומצה עלולה לגרום לעיתים להתפתחות כיבים מרובים בקיבה, בתריסריון ,ואף במקומות נוספים ולא שגרתיים, כגון לאורך המעי הדק.
בנוסף לגורמים ה'רפואיים נטו' הללו, ישנם כמה גורמים שלא הוכחו מדעית ב-100% כגורמים למחלה, אך זוהה קשר:
1) מצב נפשי: רבים ספורים כי חרדה ומצבי הדחקה מתמשכים עלולים לגרום להחמרה באולקוס. מצב של פחד וחרדה ומתח גדול גורמים להפרשה של ההורמון גסטרין ממערכת העצבים, מה שיוצר הפרשת חומצת קיבה לקיבה ללא צורך כי לא נכנס מזון. חומצה זו יכולה לפצוע את הקיבה וכך נוצר האולקוס. בזמן לחץ או חרדה הגוף עובד אחרת - הורמוני הסטרס משוחררים לדם, הלב פועם מהר יותר, דם עובר ממערכת העיכול במרכז הגוף לגפיים - כל זאת נועד כדי להכין אותנו לקראת בריחה או מתקפה (אילו היינו בג'ונגל). אחד המנגנונים הוא הפרשת יתר של חומצת הקיבה כדי לעכל את האוכל מהר כי בזמן לחץ אין לגוף זמן ואנרגיה לעיכול האוכל. אדם שהלחץ והתזזיתיות' אצלו הם תמידיים והפרשת חומצת העיכול גבוהה, סביר להניח שיסבול לבסוף מאולקוס.
2) עישון: ההשפעה המדויקת של עישון על התפתחות כיב אינה ברורה, אולם קיים שיעור גבוה יותר של כיבים בקרב מעשנים בהשוואה לאוכלוסיה הלא מעשנת. כמו כן קיימת תגובה פחותה לטיפול בכיב בקרב מעשנים.
3) אלכוהול: מחלת כבד אלכוהולית, עקב שתייה מרובה, נמצאה בשיעור גבוה אצל החולים באולקוס.
4) השתלת כליה: אחוז גבוה יחסית של חולים באולקוס כולל אנשים לאחר השתלת כליה.
5) תזונה: גורמים כמו שתיית כמות גדולה של משקאות המכילים קפאין, ואכילת מאכלים בעלי חומציות גבוהה עלולים לגרום לאולקוס.
6) תדירות ארוחות: ארוחות לא מסודרות או זמן ארוך מאוד בין ארוחה לארוחה יכולים להביא למצב של הפרשת חומצות קיבה לקיבה.
ניתן לומר בעצם, שאנשים המעשנים ושותים, וגם כאלה שהושתלה בהם כליה או כאלה השרויים במצב נפשי קשה נמצאים בסיכון גבוה לחלות באולקוס או לפחות 'להסתבך' יותר עם קבלת המחלה. תזונה בעייתית כנראה תגביר גם היא את המחלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה